אלכסנדר סולז'ניצין

אלכסנדר סולז’ניצין (2008-1918) למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת רוסטוב. במלחה"ע ה-2 שירת כקצין בצבא האדום. לאחריה יצא במכתבים ובשיחות עם ידידים נגד השלטון הסובייטי. ב-1945 נעצר ונידון לשמונה שנות עבודת פרך, שרובן עברו עליו במחנות לעובדי כפייה ומיעוטן בבית סוהר מיוחד לאנשי מדע, שבו הוטל עליהם לעסוק בתוכניות פיתוח סודיות. ב-1953 נשלח לכל ימי חייו לגלות בקזחסטן, ושם חלה בסרטן והיה מאושפז בבי"ח בטשקנט. בתקופה זו החל לכתוב את הרומנים הגדולים שלו, שבהם הביא את רשמיו מהמקומות שבהם עבר: מחנות עובדי הכפייה ( יום אחד בחיי איוון דניסוביץ’); במדור הראשון, על בית הסוהר שבו נכלאו אנשי מדע סובייטים שהעזו להרהר אחרי מעשי השלטון; אגף הסרטן, המשמש בין השאר גם מטאפורה למצבה של המדינה הנהרסת בחולייה. ספריו התקבלו כספרי מחאה נגד המשטר הסובייטי ועריצותו, הם נאסרו להפצה ברוסיה ופורסמו כולם במערב. בשנת 1970 הוענק לו פרס נובל לספרות. לאחר מכן הוגלה מברית המועצות ואזרחותו הסובייטית נשללה ממנו. הוא חזר אליה רק ב-1994, אחרי התפרקותה. בעניינים רבים התקרבו השקפותיו אל הדת הפרבוסלאבית ואל הלאומנות הרוסית. יש המוצאים בדבריו גם נעימה אנטישמית סמויה.