הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של
ספרי עליית הגג
הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל
"מאחורינו נשמעו צעדים שהתקרבו במהירות. הסתובבתי בפליאה - ממש רגע לפני שנחתה על ראשי מהלומה מפלצתית בעוצמתה."
שלח חוות דעת
לוגיקומיקס - החיפוש אחר האמת
לוגיקומיקס הוא נסיון חלוצי בכתיבה ואיור של רעיון פילוסופי, אשר יענג כל מי שרוצה לקרוא רומן גרפי שמבקש לספר 'מה הערך של הוכחה אם היא מבוססת על מה שלא הוכח?' ולמה...
לבד בתיאטרון המוות
בניו יורק, גופת אישה נמצאה במלון עלוב. לאחר כמה ימים באמבט חומצה, בלי שיניים, בלי טביעות אצבעות, הגופה כבר לא ניתנת לזיהוי. זהו רצח על פי ספר, ואת הספר הזה כתבתי...
שם צופן: סנטינל
במפקדת ה-CIA בווירג'יניה מתקבלת הודעה מוצפנת מסוכן הפועל בעומק רוסיה: "הוא בגד בנו ורוצה לצאת למלחמה". מפקד המבצעים המיוחדים נאלץ לפנות אל הסוכן הקטלני...
המוזיקה של המספרים הראשוניים
כולנו למדנו בבית הספר שמספר ראשוני מתחלק רק בעצמו וב-1. אבל לא לימדו אותנו שמספרים ראשוניים מייצגים את אחת התעלומות הגדולות ביותר של הידע האנושי: כיצד ניתן לקבוע מתי...
צעדתי בין הערביים באווירה הצונן של ירושלים מהר ציון לתלפיות. רוח קרה נישבה בגיא בן הינום. אני צועד ומהרהר. בעל דמיונות אני וציורים עולים בראשי. הולך אני לשאול שאלה או שתיים לכבודה של אגדת הסופר הגדול, לקשור לו תהילה ולהישבע לו שבועת אמונים. ראיתי בדרכי זוגות זוגות מטיילים ברחובה של עיר. אלו ואלו: שני תלמידי חכמים, עזריאל משה...
"רק גולם מוחלט יעלה בדעתו לשגר שתי הצצות רצופות בזו אחר זו אל הפרגית של דֵייב החַבּוּבּ, כי אם הצצה אחת דֵייב מסוגל איכשהו לסבול, מתוך מחשבה שאולי פשוט מדובר בטעות, די בטוח שהוא יחטוף קריזה אחרי ההצצה השנייה - ודֵייב החַבּוּבּ זה לא בדיוק אחד שאתה רוצה שהוא יחטוף עליך קריזה. אבל ווֹלדוֹ וינְצֶ'סְטֶר הוא פשוט מאה אחוז גולם,...
"אני מאוד מקווה, סְטְרַייק," אמר הקול הצרוד בעברו האחר של הקו, "שמישהו ממש מפורסם התפגר." הגבר גדל המידות והלא מגולח שפסע בכבדות בחושך שלפני עלות השחר, והידק את הטלפון בחוזקה לאוזנו, חייך חיוך רחב. "זה פחות או יותר הכיוון." "עכשיו שש בבוקר, לכל הרוחות." "שש וָחצי, אבל אם אתה רוצה את מה שיש לי...
המכוניות השחורות הגדולות חלפו בשאגה ברחובות החשוכים של לונדון. הן טסו על פני המטרופולין הצפופה בלי לעצור לרגע, חלפו ברעם ברמזורים אדומים וקרעו את הצמתים. במושב האחורי של אחת המכוניות ישבה אַלי שֶרידַן לבדה והביטה מהחלון אבל לא ראתה כלום. עיניה היו אדומות וכואבות מרוב בכי. בעיני רוחה עדיין ראתה את קרטר, עומד לבדו ברחוב...